אי, חבר'ה, אני חייב לשפוך לכם על הלילה הזה בפתח תקווה שיצא לי מהתחת לגמרי בגלל דירה דיסקרטית מוזנחת בשכונה ישנה. אני, בן 28, יושב לי בערב בתל אביב, משועמם, הורמונים משתוללים, אז נכנסתי לאתר, גוללתי בין המודעות. ראיתי אחת – תמונות של בחורה חמודה, לא יפהפייה עולמית אבל נראית בסדר, מחיר זול יחסית, 500 שקל לשעה. חשבתי "יאללה, למה לא? קרוב, פתח תקווה זה לא רחוק". כתבתי לה, היא ענתה מהר "בוא, אני שולחת כתובת". קיבלתי הודעה עם כתובת – רחוב ישן בשכונה הישנה של פתח תקווה, משהו כמו רחוב הרצל או סביבות, לא זוכר בדיוק כי מחקתי הכל אחר כך.
קפצתי לאוטו, נסעתי צפונה, שעתיים בערב, תקועים בפקקים של כביש 6 כי תמיד יש. הגעתי לפתח תקווה בסביבות תשע בערב, החנייה הייתה סיוט – רחובות צרים, מכוניות חונות על המדרכה, חתולים מסתובבים. חניתי רחוק קצת, הלכתי ברגל. השכונה נראתה כמו משהו משנות ה-70 – בניינים ישנים, כביסה תלויה בחלונות, ריח של זבל וטיגון באוויר. רחובות חשוכים, פנסים שבורים, מישהו צועק בערבית מרחוק. חשבתי "טוב, זה דיסקרטי, אף אחד לא יראה אותי כאן". הגעתי לבניין – בניין בן 4 קומות, חזית מתקלפת, דלת כניסה עם מנעול שבור כמעט. עליתי במדרגות, ריח של שתן וסיגריות ישנות, קירות מלאים גרפיטי וסדקים. דפקתי על הדלת בקומה השנייה, כמו שהיא אמרה.
היא פתחה – בחורה כבת 25, שיער חום קצר, איפור כבד, לבושה בחלוק קצר. נראתה בסדר, חייכה "היי, תיכנס". נכנסתי, והופ – המציאות הכתה בי בפנים. הדירה הייתה מוזנחת ברמות. סלון קטן עם ספה ישנה שקועה באמצע, שולחן זכוכית מלא כתמים, רצפה דביקה. קירות סדוקים, צבע מתקלף, כתמים צהובים מהרטיבות. ריח של סיגריות ישנות מעורבב עם משהו מתוק-חמוץ, כמו אוכל מקולקל. היא אמרה "תתפשט, אני באה עוד דקה", ונעלמה לחדר. הלכתי אחריה, ראיתי את חדר השינה – מיטה זוגית עם מזרן שבור, קפיצים בולטים, סדינים ישנים עם כתמים שלא רוצה לדעת מהם. חדר האמבטיה ליד – אריחים שבורים, אסלה צהובה, מקלחת עם עובש שחור על הקירות. חשבתי "פאק, זה מה שקיבלתי ב-500 שקל?"
היא חזרה, התפשטה לאט, ניסתה להיות סקסית אבל האווירה הרסה הכל. התחלנו על המיטה, נישקתי אותה, נגעתי – היא ניסתה, ידיים בכל מקום, אבל אני לא הצלחתי להתרכז. כל רגע שמעתי רעשים מהשכנים – מישהו דופק בקיר, ילד בוכה, מוזיקה רועשת מלמעלה, צעקות בערבית. פתאום מישהו פתח דלת במסדרון, צעדים כבדים, ואז דפיקה חזקה על קיר. היא לחשה "שקט, השכנים רעים". ניסיתי להמשיך, ירדתי עליה, היא גנחה אבל בקושי, האווירה הייתה מתה. נכנסתי, התחלנו בתנועה, אבל המזרן חרק כמו משהו שבור, כל תזוזה הרעיד את המיטה, והרעשים מהבניין לא הפסיקו.
אחרי כמה דקות, שמעתי צעקה מבחוץ "מי שם?!" ודפיקה חזקה על הדלת. היא קפאה, "שיט, השכן". קמה מהר, התלבשה, הלכה לפתוח חלון קטן, צעקה "סליחה!" וסגרה. חזרה, אבל הכיף נגמר. ניסינו שוב, אבל אני כבר לא בעניין – ריח הזבל, הקירות הסדוקים, הרעשים, הכל הרס. בסוף אמרתי "סליחה, אני לא יכול", קמתי, התלבשתי. היא נראתה עצובה "מה קרה?" אמרתי "הדירה... זה לא זה". שילמתי חצי, כי הרגשתי רע, יצאתי משם מהר. ירדתי במדרגות, ריח השתן שוב, יצאתי לרחוב החשוך, הלכתי לאוטו ברגליים כבדות.
באוטו, נהגתי הביתה, חשבתי "איזה אידיוט אני, למה בחרתי זול?" הגעתי לתל אביב, נכנסתי לדירה, התקלחתי חצי שעה כדי להוריד את הריח. התיישבתי על הספה, פתחתי בירה, וצחקתי לעצמי – כי מה עוד אפשר לעשות? זה היה לילה כושל, הדירה המוזנחת הזאת הרסה הכל. למדתי? כן, עדיף לשלם יותר על נקי ומסודר. אבל מי יודע, אולי בפעם הבאה אעשה אותה טעות שוב. חחח, אני כזה.
אבל בואו נחזור להתחלה – כשהגעתי לשכונה, ראיתי את הבניינים הישנים, חלונות עם סורגים, ילדים משחקים בכדור ברחוב, כלבים נובחים. חשבתי "זה דיסקרטי, אף אחד לא יזהה אותי". טיפסתי במדרגות, כל מדרגה חרקה, קירות מלאים כתובות "פה גר יוסי" ודברים כאלה. דפקתי, היא פתחה בחיוך, אבל כשנכנסתי ראיתי מיד – סלון קטן עם שטיח מלוכלך, טלוויזיה ישנה עם אנטנה, מטבחון עם כלים בכיור. היא אמרה "תוריד בגדים, אני באה", אבל כבר אז הרגשתי שזה לא זה. הלכתי לחדר, ראיתי את המיטה – מזרן דק, קפיצים בולטים, כריות צהובות. חשבתי "טוב, נראה". היא נכנסה, התחלנו, אבל הרעשים – דלת נטרקת, מישהו צועק "תסתום!", טלוויזיה רועשת. זה היה כמו סרט קומדיה גרועה.
ניסינו תנוחות, אבל כל תזוזה הרעידה את המיטה, חשבתי שהיא תקרוס. היא ניסתה להיות חמה, נגעה, ליקקה, אבל אני לא הצלחתי להתחבר. בסוף, כשהדפיקה הגדולה הגיעה, זה היה הסוף. יצאתי, נשמתי אוויר צח (יחסית), נסעתי הביתה. למחרת בבוקר קמתי, ראיתי את הסימנים מהמיטה השבורה על הגב, צחקתי "לפחות יש מזכרת". כתבתי את זה כדי שתלמדו – אל תבחרו זול בדירות דיסקרטיות. עדיף לשלם יותר, לקבל משהו נקי, בלי רעשים, בלי ריח. אבל האמת? זה סיפור מצחיק עכשיו, אז בסדר. חיים טובים, אה?
אז אחרי שיצאתי מהדירה המוזנחת ההיא בפתח תקווה, הלכתי ברחוב החשוך, הרגליים כבדות, הראש מסתובב מהתסכול. השכונה הישנה הזאת – רחובות צרים כמו מסדרונות, פחי זבל מפוזרים, ריח של פסולת ובישולים ישנים באוויר. חשבתי "איך הגעתי לכאן? אני בן 28, לא איזה ילד שמחפש הרפתקאות זולות". הגעתי לאוטו, התנעתי, נסעתי חזרה לתל אביב, אבל בדרך עצרתי בתחנת דלק לקנות סיגריות, כי הייתי צריך משהו להרגיע. הבחור בקופה ראה אותי נראה כמו זומבי, שאל "מה קרה, אחי?" צחקתי "לילה רע, אל תשאל". קניתי גם קולה, ישבתי באוטו כמה דקות, מנסה לעכל.
חזרתי לדירה שלי, פתחתי את הדלת, זרקתי את המפתחות, והתיישבתי על הספה. הדירה שלי לא מושלמת – קצת בלאגן, אבל נקייה יחסית, עם מיטה נורמלית וחדר אמבטיה בלי עובש. חשבתי על ההבדל – שם בפתח תקווה, הכל היה כל כך גרוע שזה הרס את האווירה מיד. זכרתי איך ראיתי את המודעה באתר – תמונות מטושטשות, הבחורה נראתה חמודה, כתוב "דירה דיסקרטית, שעה 500 שקל, פתח תקווה". חשבתי "זול, קרוב, מה יכול להיות רע?" כתבתי לה, היא שלחה כתובת מהר, "בוא עכשיו, אני מחכה". נסעתי, הגעתי לשכונה – בניינים ישנים, חלונות עם וילונות קרועים, מכוניות ישנות חונות בצפיפות. חניתי, הלכתי, עליתי מדרגות עם ריח של שתן, דפקתי.
היא פתחה, חייכה, אבל כשנכנסתי ראיתי מיד – סלון קטן עם ספה שקועה, שולחן מלא אפר סיגריות, רצפה דביקה ממשהו לא ידוע. קירות סדוקים, צבע מתקלף כמו עור נחש, כתמים כהים מהרטיבות. היא אמרה "תשב, רוצה משהו לשתות?" אמרתי "לא, יאללה נתחיל". הלכנו לחדר – מיטה זוגית עם מזרן דק, קפיצים בולטים דרך הסדין, כריות צהובות מכתמים ישנים. חדר אמבטיה – אריחים שבורים, כיור מלוכלך, מקלחת עם ראש חלוד ועובש שחור על הקירות. ריח של סיגריות ודאודורנט זול מעורבב. חשבתי "פאק, זה לא מה שדמיינתי", אבל כבר הייתי שם, אז ניסיתי.
היא התפשטה, ניסתה להיות סקסית, נגעה בי, נישקה. התחלנו על המיטה, אבל כל תזוזה – חריקה חזקה, כמו משהו עומד להתפרק. שמעתי רעשים מהשכנים – מישהו צועק "שקט שם!", ילדים רצים במסדרון, דלת נטרקת. היא לחשה "אל תדאג, הם תמיד ככה". ניסיתי להתרכז, ירדתי עליה, היא גנחה קצת, אבל הריח מהחדר הפריע, הקירות הסדוקים הסיחו דעת. נכנסתי, התחלנו לזוז, אבל פתאום דפיקה חזקה על הקיר "מה אתם עושים שם?!" היא קפצה, "שיט, השכן המשוגע". קמה, צעקה דרך החלון "סליחה!", חזרה. ניסינו להמשיך, אבל אני כבר לא בעניין – הרגשתי כמו בסרט אימה זול, לא בסקס.
בסוף אמרתי "סורי, אני לא יכול, זה לא עובד". היא נראתה מאוכזבת "למה? אני לא טובה?" אמרתי "לא את, הדירה... זה גרוע". שילמתי חצי, כי הרגשתי רע בשבילה, יצאתי. ירדתי מדרגות, שמעתי צחוקים מאחורי דלתות, חשבתי "איזה בושה". באוטו, נהגתי הביתה, עצרתי בפיצה ליד הבית, קניתי משולש כדי לנחם את עצמי. אכלתי בסלון, פתחתי טלוויזיה, אבל לא התרכזתי – חשבתי על איך האווירה הרסה הכל. אם הדירה הייתה נקייה, אולי זה היה בסדר, אבל עם הקירות הסדוקים, הרעשים, הריח – אין מצב.
למחרת, קמתי לעבודה, סיפרתי לחבר בקצרה "הלילה הייתי בדירה בפתח תקווה, אסון". הוא צחק "מה קרה?" סיפרתי על השכונה החשוכה, הרחובות הצרים, הריח של זבל, הדירה המוזנחת. הוא אמר "אתה תמיד בוחר זול, תלמד". צחקתי "כן, פעם הבאה אשלם יותר". אבל האמת? אני יודע שאני אעשה טעויות כאלה שוב, כי אני כזה – ספונטני, לא חושב קדימה. בעבודה, כל היום חשבתי על זה, ראיתי סדקים בקיר המשרד וצחקתי לעצמי "כמו שם". בערב, פגשתי חברה בפאב, סיפרתי לה את הסיפור, היא צחקה "אתה משוגע, למה לא הלכת למקום נורמלי?" אמרתי "חשבתי שזה יהיה זריז".
זה היה לילה כושל, אבל עכשיו זה סיפור מצחיק – הדירה ההיא הרסה הכל, אבל לפחות למדתי משהו. או שלא. חחח, מי יודע? אם אתם קוראים, אל תלכו על זול בדירות דיסקרטיות – שכונה ישנה, דירה מוזנחת, זה מתכון לכישלון. עדיף לשלם יותר, לקבל משהו נקי, בלי רעשים. אבל אני? אני ממשיך להסתבך. חיים טובים.
אבל רגע, בואו אספר יותר על איך הגעתי לשם – ראיתי את המודעה, כתבתי "היי, זמינה?" היא ענתה "כן, כתובת: רחוב X, דירה Y". נסעתי, הגעתי, השכונה נראתה מפחידה – חושך, צללים, חתולים עוברים. עליתי, דפקתי, נכנסתי – סלון קטן, רהיטים ישנים, ריח כבד. היא אמרה "תשלם קודם", שילמתי, התחלנו. אבל הרעשים – מוזיקה רועשת, צעקות, דפיקות. זה היה כמו קומדיה שחורה. יצאתי מוקדם, מבלי לסיים, מרגיש טיפש. כן, זה אני.
אי, חבר'ה, אז אחרי כל הסיפור הזה עם הדירה המוזנחת בפתח תקווה, אני חוזר הביתה לתל אביב, נכנס לדירה שלי, זורק את עצמי על הספה ומסתכל בתקרה. הגוף עדיין דביק מהזיעה הקרה ההיא, הראש מסתובב מהתסכול, ואני חושב "איזה אידיוט אני, למה לא בדקתי יותר טוב?" אבל זה אני – תמיד קופץ על הזדמנויות זולות, חושב שזה יהיה בסדר, ונופל בפח. פתחתי בירה מהמקרר, כי מה עוד לעשות אחרי לילה כושל כזה? הדלקתי טלוויזיה, אבל לא התרכזתי – כל הזמן חזרתי לפרטים. איך ראיתי את המודעה באתר, תמונות מטושטשות של הבחורה, נראתה חמודה מספיק, מחיר 500 שקל, חשבתי "יאללה, זריז וזול". כתבתי לה, קיבלתי כתובת מהר, נסעתי.
הגעתי לשכונה הישנה – רחובות צרים כמו מבוך, חושך כי פנסים שבורים, ריח של זבל מפחים מפוזרים, חתולים מייללים. חניתי רחוק כי אין מקום, הלכתי ברגל, שמעתי צעקות מרחוק, מישהו מתווכח. הבניין – חזית מתקלפת, דלת כניסה עם מנעול רופף, מדרגות עם ריח של שתן וסיגריות ישנות. עליתי, דפקתי, היא פתחה – בחורה בסדר, שיער חום, איפור, חייכה "תיכנס". נכנסתי, והופ – סלון קטן עם ספה שקועה, שולחן מלא כתמים, רצפה דביקה. קירות סדוקים כמו אחרי רעידת אדמה, צבע מתקלף, כתמי רטיבות צהובים. ריח כבד של סיגריות ועוד משהו חמוץ. היא אמרה "תשב, רוצה מים?" אמרתי "לא, יאללה".
הלכנו לחדר – מיטה זוגית עם מזרן שבור, קפיצים בולטים, סדינים ישנים עם כתמים מפוקפקים. חדר אמבטיה – אריחים סדוקים, אסלה צהובה, מקלחת עם עובש שחור ועכבישים בפינות. חשבתי "פאק, זה מה שיש?" אבל כבר שילמתי, אז ניסינו. היא התפשטה, ניסתה להיות חמה, נגעה בי, נישקה בצוואר. התחלנו על המיטה, אבל כל תזוזה – חריקה חזקה, המזרן שוקע, קפיצים דוקרים בגב. רעשים מהשכנים – מישהו צועק "שקט!", ילד בוכה, מוזיקה רועשת מלמעלה, דלתות נטרקות. היא לחשה "אל תשים לב, הם תמיד ככה". ניסיתי להתרכז, ירדתי עליה, היא גנחה קצת, אבל הריח מהחדר חנק אותי, הקירות הסדוקים הסיחו דעת.
נכנסתי, התחלנו לזוז, אבל פתאום דפיקה חזקה על הקיר "מה קורה שם?!" היא קפצה כמו חשמל, "השכן, הוא משוגע". קמה, פתחה חלון, צעקה "סליחה, נהיה שקט!" חזרה, אבל הכיף נגמר. ניסינו שוב, תנוחה אחרת, אבל אני כבר רך כמו סמרטוט – האווירה הרסה הכל. אמרתי "סורי, לא הולך", קמתי, התלבשתי מהר. היא נראתה עצובה "אתה לא רוצה? אני אנסה יותר". אמרתי "לא את, המקום... זה גרוע מדי". שילמתי חצי, יצאתי, ירדתי מדרגות במהירות, שמעתי צחוקים מאחורי דלתות, הרגשתי כמו אידיוט.
באוטו, נהגתי הביתה, עצרתי בפיצה, אכלתי משולש כדי להרגיע. הגעתי לדירה, התקלחתי ארוכות, ניסיתי לשטוף את הריח. ישבתי על הספה, פתחתי בירה שנייה, וצחקתי לעצמי – כי זה מצחיק עכשיו, לא? לילה שהתחיל עם ציפייה, נגמר בלי כלום, בגלל דירה מוזנחת. למחרת קמתי, הלכתי לעבודה, סיפרתי לחבר "הלילה הייתי בפתח תקווה, אסון מוחלט". הוא צחק "מה, שוב בחרת זול?" סיפרתי על השכונה החשוכה, הרחובות הצרים, הריח של זבל, הדירה עם קירות סדוקים ומיטה שבורה. הוא אמר "תלמד, תשלם יותר בפעם הבאה, תקבל משהו נורמלי". צחקתי "ברור, אבל אני תמיד נופל".
בעבודה, כל היום חשבתי על זה – ראיתי סדק בקיר המשרד, נזכרתי בקירות שם, צחקתי לבד. בערב, פגשתי חברה בפאב, סיפרתי לה את הסיפור המלא – מהמודעה, דרך הנסיעה, עד הדפיקה על הקיר. היא צחקה "אתה משוגע, למה לא הלכת למלון?" אמרתי "חשבתי שזה דיסקרטי וזול, אבל יצא גרוע". דיברנו על חוויות כאלה, היא סיפרה על דייט כושל שלה, צחקנו יחד. חזרתי הביתה, פתחתי את הבלוג, התחלתי לכתוב – כי זה מה שאני עושה, הופך כישלונות לסיפורים, בלי מוסר גדול, רק אירוניה. כתבתי על השכונה הישנה, הריח, הדירה המוזנחת, איך הרעשים הרסו הכל. אם היא קוראת את זה (סביר שלא), סליחה, אבל זה לא את, זה המקום.
למחרת, יום חדש – קמתי, רצתי בפארק, כדי להוציא את התסכול. השמש זורחת, אנשים מסביב, חשבתי על פתח תקווה – שכונה ישנה, אבל יש שם אנשים שחיים ככה כל יום. הרגשתי קצת רע, אבל זה החיים – לפעמים אתה בוחר רע, יוצא רע. בעבודה, קיבלתי הודעה ממספר לא מוכר – "היי, זה מהדירה, שכחת משהו?" צחקתי, עניתי "לא, תודה, אני בסדר". אולי היא, מי יודע? מחקתי, המשכתי. זה היה טוויסט קטן, אבל לא חזרתי.
זהו, חבר'ה, הדירה המוזנחת הזאת הרסה את הלילה, אבל עכשיו זה זיכרון מצחיק – שכונה ישנה, רחובות חשוכים, ריח זבל, קירות סדוקים, מיטה שבורה, רעשים מהשכנים. יצאתי מבלי לסיים, אבל למדתי: אל תבחר זול, עדיף לשלם יותר על נקי ומסודר. אבל האמת? אני יודע שאני אעשה טעויות כאלה שוב, כי זה אני – ספונטני, אוהב להסתבך. אם יש לכם סיפורים דומים, תכתבו בתגובות. אני ממשיך לחפש דירות דיסקרטיות, אבל הפעם... אולי אבדוק תמונות טוב יותר. או שלא. חחח, חיים טובים, אה?
